In Search of the Chilazon
Question: The Kehilla had considered the idea of a tiyul to catch the Chilazon, used to make techeles. Rav Rubanowitz had the following email discussion with the tour guide and the tour guide's Rav regarding whether this was permitted or not.
Answer:
בס"ד
ה' תשרי תשס"ה
כבוד הרב פטרובר,
בעקבות שיחתנו אני שולח מכתב זה עם שאלתי המפורטת:
אנו בעמותת פתיל תכלת, בנוסף להכנת ולהפצת חוטי ציצית, משקיעים גם לא מעט מאמצים בחינוך בנושא התכלת. במשך כל השנה אנו מעבירים שיעורים על הנושא בבתי ספר ובבתי כנסת. גם המפעל בעצמו פתוח לסיורים חינוכיים ומדי פעם אנו מדריכים סיורים בחוף דור. הפעילויות החינוכיות מגיעות לשיאן בחול המועד כאשר רוב בית ישראל פנוי לדברים אלו.
השאלה היא: האם הפעילות שלנו מהוות איזו שהיא בעיה כשעושים אותה בחול המועד?
על מנת שתקבל תמונה יותר ברורה להלן פירוט הפעילות:
- אנשים קובעים מראש שרוצים את הצטרפותם לקבוצה – דבר חיוני לנו כי (1) אנשים לא ימצאו אותנו באקראי בחוף הים, (2) גודל הקבוצות מוגבל ל 25 עד 50 איש לצורך יעילות. האם הרישום מראש מהווה בעיית "כיוון מלאכתו למועד"?
- אנשים מגיעים ברכביהם הפרטיים ובאוטובוסים ונכנסים למוזיאון לראות סרט בנושא.
- לאחר מכן כולם הולכים למפרץ קטן וריק מאנשים בדרך כלל, חובשים שנורקל (צינור פשוט לנשימה במים רדודים) ומשקפי שחיה. הם שוחים במים רדודים (בין 1 מ' ל3 מ') ומחפשים את חילזון התכלת. הוא די קשה למציאה בגלל שהוא מכוסה בצמחיה ימית שמכסה את כל הסלעים בקרקעית הים. המציאה כרוכה ביותר מזל מניסיון, והרבה פעמים ילדים מוצאים אותם לפני המדריך. (רוב החלזונות נזרקים בחזרה לים כי הם ניצודים רק לצורך חינוך ודוגמה ולא לצורך אחר).
- לאחר מכן, כולם מתלבשים והולכים לסדנאות בהן המדריך שובר שבלול אחד (דבר שבעצם הורג אותו). המדריך מוציא את הבלוטה שמכילה את הצבען ע"י סכין יפני, ומורח את החומר על נייר על מנת להדגים אותו. (כל התהליך הוא רק לצורך חינוך ודוגמה וללא צורך אחר).
- לאחר מכן כל קבוצה של 5 עד 10 אנשים מקבלת "קיט צביעה" שמכיל 4 קופסאות "פילם" שבתוכם יש כימיקלים וצבען החילזון המיובש. כל אחד לוקח צנצנת זכוכית עם 100 מל' מים רותחים ומערבב את החומרים אחד אחרי השני לפי הוראות המדריך (הדבר הוא פשוט ביותר וכל ילד יכול לעשות אותו בלי הדרכה כי הקופסאות מסומנות 1,2,3,4 לפי סדרן).
- לאחר מכן כל אחד מכניס לשון קטן של צמר לתוך הצנצנת ומחכה 15 דקות. אחרי כן מוציאים את הצמר, ועל מנת לזרז את התהליך, שופכים עליו מים, מה שמכניס חמצן לצבע ונותן לו את הגוון הסופי. (שוב, הצביעה היא רק לצורך חינוך כי אי אפשר להשתמש בכמות קטן של צמר מעבר לצורכי הדגמה).
כך מסתיימת הפעילות.
חשוב להדגיש שפעילות זו היא חוויה תורנית חינוכית בלתי נשכחת שגם מכניסה כסף לעמותה ולעובדיה. יחד עם העובדה שמטבע החיים בזמנים אחרים (לא חול המועד) קשה גם למדריכים וגם למשפחות לבוא, יכול להיות שיש עניין של אבדה/הפסד אם לא עושים אותו, הן מצידה של העמותה והן מצידו של הציבור.
בברכת גמר חתימה טובה,
מואיז נבון
עמותת פתיל תכלת
טל: 068-544-612
פקס: (02) 541-7300
mois@tekhelet.com
בס"ד יא בתשרי ה'תשס"ה
לכב' הרב נבון שליט"א
תשובתי התעכבה בגלל הטרדות שבימים שבין כסה לעשור.
-
לגבי גוף הפעילות – אם כל המלאכות הן בגדר מעשה הדיוט – אין שום איסור בפעילות זו כיון שזה לצורך המועד, דמעשה הדיוט לצורך בילוי והנאה במועד חשיב מעשה הדיוט. (האם שבירת השבלול חשיב מעשה אומן?!)
-
אמנם מקום הדיון הוא לקחת שכר, שהרי ההיתר של מעשה הדיוט לצורך המועד אינו אלא בחינם ולא בשכר.
והצדדים לדון להתיר הוא – אולי הדבר נחשב צרכי רבים (ובמיוחד אם הדבר גם לצורך מצוה. אלא שבדבר זה י"ל דאי"ז מלאכה לצורך קיום מצוה) ואז לדעת הביאוה"ל סי' תקמד מותר לקחת שכר, (ואולי י"ל דהוי דבר האבד כמו ביריד, אך אין משם ראיה , פרקמטיא אינה מלאכה כמש"כ הראשונים ולכן הקלו לדון כה"ג כדבר האבד). ועדיין צריך להתישב בדבר.
בברכה
א משה פטרובר
לכבוד הרב א משה פטרובר שליט''א
י''א תשרי התשס''ה
ראיתי תשובתך שכתבת היום למר מואיז נבון להתיר טיול הקבוצתי בצידת החלזון, הריגתו וצביעת צמר בדם החלזון בחול המועד, עכ''פ כשהעמותה פועלת בחנם.
והנה כפי שמתואר התהליך בשאלה אין בו מעשה אומן (למעט הערתך דאולי שבירת השבלול הוי מעשה אומן) ושרי בחוה''מ לצורך המועד כגון לבילוי והנאה וטיול לשמחת החג.
אמנם לא דנת בדין המכוין לעשות מלאכה בחוה''מ דאסור אף בכה''ג, כמבואר בתקל''ו ס''א דשרי לתקן צרכי רכיבה במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ועיין מ''ב סימן תק''מ סק''ט וז''ל ודע דכל דבר שמתירין לצורך המועד במעשה הדיוט הוא דוקא שלא יכוין מלאכתו במועד עכ''ל. וחזר ע''ז כמה פעמים (עיין תקמ''א סק''ד ובתקמ''ה ס''ק ל''א ובשעה''צ שם ס''ק ל''א). ואם עבר וכיוון מלאכתו למועד אסור לעשותה כמבואר במ''ז תקל''ג סק''א.
מצאנו איסור כיוון מלאכה במועד לענין דבר האבד בסימן תקל''ח ס''א וס''ו, ולענין דבר שאין בו מלאכה כלל אלא טרחא כגון הכנסת פירות מפני הגנבים, עמ''ב תקל''ח ס''ק י''א. ובמ''ב תקל''ח ס''ק ט''ו כתב דאם כיוון מלאכת דבר האבד לחוה''מ אין מניחין אותו לעשותו (כמש''כ במ''ז הנ''ל לענין מעשה הדיוט לצורך המועד), אלא דלענין דבר האבד חמור יותר דאם עבר ועשה ב''ד מאבדין הדבר בידים, ע''ש בס''ו. והפמ''ג הנ''ל מסתפק אם במעשה הדיוט לצורך המועד אם ב''ד מאבדין בידים.
ולכן בנד''ד שהקבוצות צריכות להתארגן מראש, וכבר בעשי''ת הכינו רשימות האנשים כדי לוודא שיש מספיק אנשים, לכאורה דוחים המלאכה לזמן חוה''מ שיודעים שאז יהיו פנויים ממלאכתם הרגילה ואסור.
ואילו לא היה מדריך פנוי בשאר ימות השנה, ודוקא בחוה''מ היה שייך לערוך טיול בפעילות הזאת היה אפשר לדון להיתר מצד הקבוצה שהם אינם מכוונים המלאכה דוקא בחוה''מ אלא דעושים כן מפני שאין אפשרות אחרת. אמנם שאלתי ר' מואיז אם יש מדריך שמוכן לקחת קבוצה לפני חוה''מ או אחרי חוה''מ והשיב שאע''פ שאין הוא פנוי ממלאכתו הרגילה אבל ישנה מדריכים אחרים שיכולים לעשות את זה כמעט בכל תקופה. נמצא שהקבוצה מחכים למועד כדי לעשות הפעילות שאז פנויים ממלאכתם הרגילה.
ואע''פ דשרי לכוין מלאכתו במועד לצרכי רבים כמבואר במ''ב תקמ''ד סק''א, נראה פשוט דאי''ז צרכי רבים, דע''ש ברמ''א דבעינן צרכי רבים כתיקון דרכים, ציון קברות ותיקון מקואות שהם צרכי הגוף ואפילו בנין ביהכ''נ כשאין מקום למנין להתפלל אסור דאי''ז צורך הגוף, ונד''ד ג''כ אינו צורך הגוף. ובלא''ה הא הוי צורך של הרבה יחידים לבילוי וטיול ואם לא ילכו אין שום צורך של הרבים שיהיה חסר, ולא שייך כלל להא דסימן תקמ''ד, ופשוט.
עוד מצאנו דשרי לכוין מלאכתו למועד כדי לקיים מצוה. בסימן תקמ''ה ס''ג כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על יריכו תכלת וציצית לבגדו, והיינו אף אם הוא אינו צורך המועד, כמש''כ במ''ב סק''י שם, אבל מ''מ אינו מותר לעשותו במועד אא''כ חושש שלא יוכל לעשותו אחר המועד כמבואר משעה''צ שם סק''י.
ואילו היו אנשי הקבוצה עושים כל המלאכות כדי להכין ציציות צבועין בתכלת לעצמם שפיר היה מקום להתיר אם לא היו מקיימים המצוה גם אחרי החג אילולי שעשו התכלת בחוה''מ. אבל כפי שמתואר הפעילות שעושים הכל לחינוך והדגמה ולא יצא מזה תכלת הראוי ללבישה,וממילא אין כאן היתר כיוון מלאכה במועד לצורך מצוה.
ומה עוד, אין כל האנשים שבאו להתעסק בזה משוכנעים שדג זה הוא החלזון שממנו צובעים תכלת והרבה מהם לא ילבשו תכלת גם אחר החג.
ואף אם יספיק הצבע והצמר לאדם אחד שילבשנו אחר החג, מ''מ נמצא דרוב האנשים עוסקים במלאכה לצורך מצוה של אחר דאסור אם לא ישתמש בו במועד כמבואר במ''ב ס''ק ט''ו. ולכן מאחר דלא יתקיים עי''ז מצוה לא שייך להתיר מטעם דבר מצוה כמש''כ בשעה''צ סק''י דשרי לעשות מלאכה במועד בשביל אחר המועד רק כדי שיהא מזומן לו לקיים מצותו.
מר מואיז נבון העלה ענין זה של איסור מכוין מלאכה במועד מיד בשאלתו ע''פ הדרכתי שבעיה זו היא הקשה בעיני, ומאחר שלא התייחסת לנושא זה הארכתי להרחיב בענין, ואבקש תגובתך.
בכבוד רב,
ברוך רובנוביץ
rav@shivteiyeshurun.org
בס"ד
לכבוד הרב ברוך רובנוביץ שליט"א,
קבלתי את מכתבך. אך איני מבין מדוע זה שייך למכוין מלאכתו במועד, שהרי כאן הוא צורך המועד משום שהאנשים באים כדי להנות ולבלות במועד והוא חלק מהבילוי בחוה"מ.
אמנם לגבי הדיון אם הוא צרכי רבים בזה יותר נראה שאי"ז בכלל צרכי רבים.
בברכה,
משה פטרובר.
לכבוד הרב פטרובר שליט''א
גם מלאכה שהיא צורך המועד אסור לאדם לכוין עשייתה במועד כמש''כ המ''ב בתק''מ סק''ט וש''מ שציינתי במכתבי הראשון.
ועוד ראיה יש ממש''כ בחיי אדם כלל ק''ו ה''ב דהיתר דאוכל נפש מועיל בחוה''מ להתיר אף מלאכות דאו''נ שאסורות ביו''ט כקצירה טחינה וצידה (כשהוא לצורך אכילה ולא כצידת כצידת חלזון דהוי שרץ המים), ולא עוד אלא שמותר לכתחילה להמתין ולכוין לעשותן במועד עכ''ד. הרי אף ענין אכילה באמצע החג שהוא ודאי צורך המועד היה ראוי להיות אסור לכוין לעשות קצירה טחינה וצידה במועד כדי שיאכל במועד לולא היתר המיוחד של אוכל נפש. ובעצם הוא חידושו של הח''א ואין כ''ז מפורש במ''א בתקל''ג סק''א.
אבל בשאר צרכי המועד שאינם צורך אכילה או צרכי הגוף אסור לכוין מלאכתו במועד.
והנה קצרת בדבריך, ויתכן דאין כוונתך להתיר משום צורך המועד, אלא רצונך לחלק בזה שאיסור מכוין מלאכה במועד שייך כשתכלית האדם הוא תוצאת המלאכה ובזה אמרינן דבמקום שידחה עשיית המלאכה לזמן שיש לו פנאי בחוה''מ יעסוק במלאכה לפני או אחרי החג כדי שיהא פנוי לשמוח לפני ד', כלומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי שפר (עיין בחינוך מצוה שכ''ג). אבל אם אין תכלית עשייתו הוא תוצאת המלאכה אלא תכליתו הוא גופא התעסקות ובילוי וטיול בחוה''מ, ולצורך זה מחפש דבר מעניין שכולם יהנו ממנו לא שייך לאסור משום מכוין מלאכה במועד, ולומר להם שיעשו כן לפני החג, דהא גופא רוצים לעשותו כטיול החג.
אבל גם חילוק זה אינו ברור. דאף את''ל דתכלית הטיול אינו הצידה, הריגה וצביעה, אלא תכליתו הוא תועלת של חופשה, (מנוחה, קירוב לבבות משפחתי או קבוצתי, שחרור לחץ וכדומה), עדיין יש לומר במקום לעשות הטיול במועד, תעשהו לפני או אחרי החג. וכל הטעם שעושהו בחג משום שאז כולם פנויים ממלאכה, לכאורה י''ל דגם זה בכלל מכוין מלאכתו במועד.
אבל נראה דאם יעד הטיול לא היה דבר שיש בו מלאכה אף שיצטרך לעשות מלאכה כדי להגיע לשם, לא הוי בכלל מכוין מלאכתו במועד. כגון קבוצה שרוצים לטייל רגלי בהר מסויים או לרכוב על סוסים (עב''י בסימן תקל''ו שכתב שנהגו לרכוב בחנם בחוה''מ שאין ברכיבה שום מלאכה), וצריכים לעשות מלאכה להגיע לשם נראה דשרי, דהרי כיוון לעשות פעולה המותרת בחג, ורק בהגיע החג צריך לעשות מלאכה כדי שיוכל לעשות הפעולה הרצויה.[1]
ולפ''ז אם תכלית הטיול אינו הצידה, פציעה וצביעה אלא לימוד על ענין התכלת ומתלוה עם זה המלאכות אפשר דיש להקל, אבל אם עשיית המלאכה הוא הדבר שמושך האנשים להצטרף לכאורה הוי בכלל מכוין מלאכתו במועד.
ובקהילה שאני נמצא בה כששמעו האנשים על פרטי הטיול, הרבה רצו להצטרף כדי לצלול לאסוף החלזונות, ויש שרצו להצטרף כדי לצוד לפצוע ולצבוע, לעשות המלאכות כדי להבין את הסוגיות הקשורות לזה טוב יותר. ובאלו לכאורה התכלית היא עשיית המלאכה, וזה דבר שהיו יכולים לעשות לפני או אחרי החג ודוחים אותו לחוה''מ שאז פנויים ממלאכתם.
אנסח דברי באופן אחר. תשובתך מתייחסת כבילוי בחוה''מ כדבר שא''א לעשות בזמן אחר והוא כמחוייב מצד החג, וע''ז אני מעורר דמנין ד''ז. ולכאורה הוא בכלל סתם בילוי והיה אפשר לעשותו בזמן אחר אך אינו רוצה. והגם שכבר נתפשט אצל הרבה דטיולים הוי כמצוה שהזמן גרמא להתענג בכך, מ''מ נראה דאי''ז על צד היותר טוב דמירושלמי מבואר דתכלית האיסור מלאכה היא לעסוק אז בדברי תורה.[2]
והנה העמותה לקידום ידיעות על תכלת יכולה להציע פעולתן בכמה אופנים כדי למנוע כיוון מלאכה במועד.
- אם מקבלים הזמנות מליל מוצאי יו''ט ראשון שרי, ואז אין העמותה מכשיל המטיילים במכוין מלאכה במועד, דאולי בחוה''מ התענינו בזה או שלא היו יכולים לעשות מקודם.
- אם לא מציעים הפעולות אלא בחוה''מ א''כ לא הוי מכוין מלאכה במועד, שהרי אין לציבור ברירה אלא לעשותו אז.
- אם אין מפרסמים כל הפעילויות שהולכים לעשות, אלא מפרסמים שהפעולות מקנה ידיעה בעניני חלזון ורק מגלים פעולות שאין בהם מלאכה, ואז אין הציבור דוחים עשיית מלאכה לחג, וכשיהיו בטיול יהא שרי להם לעשות מעשה הדיוט לצורך המועד.
והנה פתרונות אלו שכתבתי מגבילים מאד, ואני מחכה לתשובתך לבאר מדוע פשוט בעיניך שלא שייך כאן מכוין מלאכה במועד.
בכבוד רב,
ברוך רובנוביץ
BookID: 1 Chapter: 536
[1]אם נסיעה במכונית כרוך במלאכה, הוא דוגמא טובה אם צריך ליסוע במכונית כדי להגיע לחוות סוסים. אמנם אינו ברור לי שיש בזה מלאכה שהרי מבעיר ונולד שיש בזה לכאורה שרי מה''ת ביו''ט. וגם לכאורה אין בו משום מכה בפטיש ומתקן מנא דהרי עשוי להתניע ולכבות וכ''כ הגרש''ז זצ''ל בכעין זה דאף לחזו''א כה''ג אין בו איסור תורה.
[2]עיין תוס' חגיגה י''ח.